נהול השקית תפוח בעזרת מדידה רציפה של גידול הפרי

תצפית במטע צובה קיץ 2000.

 

מ. מירון (מיג"ל)  ו י. חרנ"ם (מטע צובה)

 

 

רקע

השקית תפוח מתנהלת באופן מסורתי בדרך של תכנית שנתית מבוססת של מקדמי התאדות, כאשר מנות המים המתוכננות על סמך ממוצעים רב שנתיים. בבצוע עצמו מוכנסים תיקונים לפי ההתאדות הנוכחית, וכן לפי נתוני משוב של מצב הגידול בשטח: טנסיומטרים, תא לחץ, מדידה ידנית של גידול הפרי, כל מגדל לפי העדפותיו.

גודל הפרי מאפיין את איכות התוצרת הצפויה, בנוסף להיותו מדד השקיה ובכך חשיבותו. קצב גידול הפרי תלוי בעומס הפרי ובעקות האקלימיות הסובבות - דרישות האדוי והטמפרטורות - בנוסף למצב המים בקרקע. מצד שני גם דרישות המים של הגידול להשגת יבול איכותי תלויות בעומס היבול. ניטור גודל הפרי וקצב גידולו נותן בידי המגדל כלי חזק לקבלת החלטות להתאמת עומס היבול לאפשרויות ההשקיה, ולהכוונת ההשקיה לקבלת יבול מרבי באיכות גבוהה.

ניטור גודל הפרי בשיטות הידניות המסורתיות הוא עתיר עבודה ולכן מבוצע לרוב אחת לשבוע, מה שמקשה על יישומו ככלי לתמיכה בקבלת החלטות. המידע מעיד על מה שנעשה בעבר ופעמים רבות מאוחר מכדי לתקן. נוספת לכך גם אי הוודאות הסטטיסטית של מיקום נקודת המדידה  האחרונה והיכולת להשליך ממנה קדימה. ציפוף המדידות לפעמיים בשבוע נמצא מעבר ליכולות הבצוע של רוב המגדלים. מדידה רציפה בעזרת עזרים אלקטרוניים יכולה לספק מידע יום-יומי זמין, בצורה נוחה להצגה ולקבלת החלטות מיידיות.

הכוונת השקיה בעזרת ניטור גידול הפרי מתנהלת על פי עקום גידול רצוי, אליו שואפים להגיע על ידי התאמת מנות המים בעת הצורך. כיוון שגורם רטיבות הקרקע הוא רק אחד הגורמים בגידול הפרי, לעתים קרובות הסטיה מהקו נגרמת בגלל תנאי אקלים או עומס פרי, ואינה ניתנת לתקון ע"י התאמת השקיה. כיון שלא ניתן לקבוע קוו יחוס בלתי תלוי לגדול הפרי בתגובה להשקיה בלבד, נוטעי צובה פיתחו שיטה של "קוו יחוס פנימי" ע"י הקצאת קטע שורה בה ההשקיה נמוכה ב 30% וקטע אחר בו השקיה גבוהה ב 30%. בשיטה זו ניתן מיד לדעת האם תהיה תועלת בהגדלת מנות המים, או להפך, ניתן להקטין את המנות מבלי לצפות לנזק.

מטרת התצפית במטע צובה היתה בחינת הישימות של מד קוטר אלקטרוני להכוונת ההשקיה בשיטת "קוו היחוס הפנימי" בתנאי אמת של מטע מסחרי.  

שיטות וחמרים

בחלקת "שנטוע זהוב", נטיעה 1995, במטע צובה, הוחלף קטע טפטפות לאורך 25 מטר לקבלת 70% ספיקה ובקטע ליד לקבלת 130% ספיקה. בתאריך  30/6/2000 הותקנה מערכת "פיטומוניטור" של פיטק, יד מרדכי*, עם 4 חיישני קוטר פרי על כל אחת משלשת הטפולים - 70%, 100% ו 130% של מנת המים.  המערכת חוברה לטלפון סלולרי ונקראה מרחוק מדי יום. הנתונים עובדו במיג"ל והועברו למגדלים בצובה. במקביל נמדדו אחת לשבוע  עשרים פירות מסומנים  על אותם העצים. נבחרו פירות "מייצגים", כלומר בגודל הממוצע לפי טביעת עין. מנות המים נקבעו אחת לשבוע, על פי השוואת קצבי גידול הפרי בין שלושת הטפולים.

 


ציור 1. מהלך גידול הפרי במדידה רציפה                          ציור 2. קצב גידול הפרי, השקיה ונקודות קבלת החלטות


ציור 3. מהלך גידול הפרי במדידה ידנית                            ציור 4. קצב גידול הפרי במדידה ידנית והשקיה שבועית

 


תוצאות:

גודל פרי. לפי עקום גידול הפרי (ציור 1) אפשר לראות שבמנת המים הגדולה יותר התקבל פרי גדול יותר ב 2 ממ. קוטר מאשר ההשקיה  הרגילה, ואילו במנה של 70% הפרי קטן יותר. הבדלים אלה מייצגים קפיצה בשליש דרגת גודל בין טיפול לטיפול. לא נעשה בירור מיוחד של הפרי מכל העץ, כך שקשה להעריך עד כמה ההבדל בגודל הפרי במגדם מייצג את ההתפלגות האמיתית כולה. החל מייצוב ההשקיה ל 6 ממ.\יום בנקודת ההחלטה 3, לא היה יתרון בגידול הפרי בהשקית היתר, וניתן להסיק כי הושגה אופטימיזציה של ההשקיה לקבלת פרי בגודל המרבי. 

דרך קבלת ההחלטות: מנת ההשקיה בתחילת יולי היתה 5 מ"מ ליום, על פי לוח המים הרב שנתי. בשבועיים הראשונים נראה היה כי מנת 130% נותנת יתרון בגידול הפרי ולכן מנות המים הועלו (בזהירות) ב 0.5 ממ. כל שבוע. בנקודת ההחלטה מס 3 המנה הועלתה ב 1.0 ממ., ל 7 ממ ליום. כעבור שבוע (נקודת החלטה 4) התברר שגידול הפרי הואט בגלל מזג אוויר קשה, ולהשקית יתר לא היתה השפעה, ולכן המנה הוחזרה ל 6 ממ \ יום. מנקודה זו והלאה היה ברור כי אין יתרון להשקית יתר ולכן המנה נשארה ואפילו הורדה, וזאת בניגוד למקובל להעלות את מנות המים לקראת הקטיף.

השוואה למדידה ידנית: מהלך גידול הפרי בדגום ידני (ציורים 3 ו4) מראים התאמה טובה בקוטר הפרי: כ 50 ממ. בהתחלה ו כ 73 ממ. בזמן הסרת המדידה האלקטרונית. קצבי הגידול של הטפולים דומים במגמה אך שונים במקצת בפרטים. למשל בנקודת החלטה 3 בדיגום ידני אין יתרון להשקית יתר, לעומתה יתרון במדידה הרציפה. וגם ההבדלים בקצבים של 70% ו 100% נראים יותר ברור במדידה רציפה. נראה שהמדידה הרציפה, למרות המדגם הקטן יותר, ייצגה נכון את גודל הפרי, ונתנה תמונה ברורה יותר של קצבי הגידול לקבלת החלטות בהשקיה.

יבול וכמויות מים. היבול הכללי בחלקה היה כ 4 טון\ד'. הפרי טרם מוין, אך כל הפרי במטע היה גדול מהרגיל השנה.

מאי-ספטמבר

ספטמבר

אוגוסט

יולי

יוני

מאי

676

107

192

180

121

76

 

כמויות המים לפי חדשים ובסה"כ (במ"מ) היו:

 

ציור 5  . שנוי קוטר פרי במשך היממה, צובה 2000

בששת השבועות האחרונים של הגידול נחסכו כ 40 מ"מ, ע"י השקיה ב 5.5 ו 6 מ"מ ליום במקום עליה ל 7  מ"מ ליום כמקובל לקראת הקטיף.

מתי וכיצד הפרי גדל? מעקב אחר גידול הפרי בשתי יממות (16 ו 17 יולי, ציור 5) מראה כי הגידול הנמרץ ביותר של הפרי מתחולל בין הזריחה לשעה 8:00. הגידול אז נעצר ומתחילה התכווצות שנמשכת עד מאוחר אחר הצהרים, כאשר המים שנמשכו החוצה לגזע חוזרים אל תוך הפרי. הפרי חוזר אל נפחו הקודם עם רדת החשכה, ובמשך הלילה מוסיף לעצמו את הגידול היומי. ארוע חריג של עליה ב VPD בליליה גרם לעצירת גידול הפרי.

השפעת ההשקיה על גידול הפרי מודגמת בציור 5 ע"י משבצת a בטפול 130% , המראה את משך ההתכווצות ואת מידת ההתכווצות. כאשר מלבישים את אותה משבצת (b ו (c, על הטפולים המושקים במנות קטנות יותר, רואים שעומק ההתכווצות ומשך התכווצות גדולים יותר. ביום שלמחרת חם ויבש יותר - VPD יותר גבוה - ואז בכל הטפולים משך ההתכווצות ועומקו גדולים יותר. מכאן נובע הקושי לעבוד עם ערכי התכווצות או גידול מוחלטים, וכאן מודגם גם היתרון שבעבודה עם קוו ייחוס פנימי.

סכום ומסקנות: במטע צובה נערכה בעונת 2000 תצפית של הכוונת השקיה לפי גידול הפרי. גודל הפרי נמדד בקטעי שורה שהושקו ב 70%, 100% ו 130% של מנת המים, בשתי שיטות מדידה: מדידה רציפה בחיישנים אלקטרוניים ומדידה שבועית בדיגום ידני. נמצאה התאמה טובה בין שתי שיטות המדידה, למרות השוני בגודל המגדם. בתגובה להחלטות על שנוי מנות המים התקבלו לפי התגובה של קצב גידול הפרי בהשקית היתר והשקית החסר, מנות המים הוגדלו לעומת התכנון במשך  ארבעה שבועות ביולי, אך הוקטנו לעומת התכנון במשך ששה שבעות באוגוסט וספטמבר. נראה שבחינת ההתכנות של השקית תפוח בתנאי מטע אמיתיים לפי משוב של מדידה רציפה של קצב גידול הפרי במטע צובה עבר בהצלחה.

 

 

 



*  אזכור שמות יצרנים הוא למידע בלבד ואינו מהווה המלצה.